fbpx
test

מלכודת הניהול – שחיקת בכירים – סיפור אישי

משבר הניהול שחיקה סמויה
YouTube
YouTube
LinkedIn
Share

לא מצליח לקום בבוקר

השעון התפרץ שוב לתוך המקום שלא רציתי לעוזבו. שוב נדרשתי לתלוש עצמי מהמטה לעוד יום עבודה מיותר. גררתי את עצמי לחדר האמבט כדי לשטוף את פני בתקווה להתעורר. כמו בכל יום זה לא ממש עזר, אבל חינוך הוא חינוך. אמא הרגילה אותי שאי אפשר להתחיל יום באמת ללא הרטבת הלחיים וציחצוח השיניים. הרגל שלא איפשר לי לקבל את הקפה למיטה בלי לקום. בחירת הבגדים היתה איטית כמו הכל בבוקר הזה אבל לא בגלל שהיה לי קשה לבחור מה ללבוש פשוט גם היום לא היה לי אכפת מה אני לובש ולא היה לי משנה מה יגידו.

שעון מעורר קשה לקום בבוקר

בוקר טוב?! בוס

שחיקה סמויה או דיכאון סמוי

עבור דרור היה זה המונולוג היומי זה תקופה. על פניו היה משהו מפתיע בחד השיח הזה. דרור היה המנהל מוערך במקום עבודתו. כל מי שנפגש איתו התרשם ממעורבותו ונמרצותו בכל מה שמשיק לעולם העבודה, אבל מי שזכה לדקות ספורות של אינטימיות איתו על כוס משקה או סיגריה יכול היה להבחין שדרור לא באמת במיטבו שהוא קורס תחת עומס יתר מדרישות התפקיד. היתה הרגשה ברגעים אלה שהאנרגיה שלו נשאבת באחת. דיכאון סמוי אצל גברים מוכר יכול להתגבש לאחר תהליכי שחיקה ממושכים אשר לא זוכים לטיפול או אפילו התיחסות.

לחץ נפשי מתמשך

היו ימים שהבקרים נראו שונים. הייתי קם לפני השעון ויוצא לאוטו בחיוך חושב על האתגרים שעומדים לפני היום בעבודה. האמת שאני לא ממש מתגעגע לימים האלה – אין לי כוח להתמודדות היומיומית. מהבוקר אני חש לחץ נפשי. אני חולם על האפשרות להכנס למיטה ולישון עוד עוד ועוד. רק לישון ולא לחשוב. אבל לצערי אני לא מגיע למיטה לפני חצות. וכל אותן שעות אני לא מצליח להניח לעבודה והיא לא מצליחה להניח לי. הקונפליקט בין הצרכים שלי לדרישות התפקיד נראה לי בלתי פתיר.

לעשות שינוי בחיים שלך ושל אחרים
דיכאון מעורב ברגשות אשם

מרגיש זרוק גם שאני חותם על עסקה גדולה

הדרישות בעבודה קורעות אותי לגזרים. אולי דווקא בגלל הקונפליקט אני שחוק יותר. ככול שאני חושב על כך יותר אני אוהב את עצמי בעבודה פחות ופחות. אני לא גאה בעצמי כשאני מתפרץ על העובדים בשביל דבר של מה בכך, כן אני יודע שהרבה פעמים אני כועס על שטויות אבל אני לא ממש שולט בכך אני לא עומד בלחץ. הייתי שמח אם הייתי מוצא דרכים אחרות להתמודדות עם המתח המתמשך שאני חש. אחרי שזה קורה בא לי להתנדף, בא לי להיעלם. אבל אני בכל זאת נישאר אולי כי אני המנהל ואולי כי אני תוצר מוצלח של החינוך שלי. אבא ואמא נתנו לי שם עם הבטחה שם מחייב, דרור, אך נכון להיום חיי הם הבטחה שלא קוימה.

 

יש א.נשים שעובדים בעבודה שוחקת ויש א.נשים שנשחקים בעבודה.

הימנעות ובידוד חברתי

בעבודה הקולגות והכפופים נמנעו מליצור מגע עם דרור. הוא היה מרוחק, היתה תחושה שעוטפת אותו סוג מסוים של עמימות שהכל לא ממש נוגע בו, ואז לפתע הוא היה מתפרץ על שטויות. הם, העובדים, זכרו לו ימים אחרים ובכל זאת חוסר הסבלנות שלו והתפרצויות הזעם היו להם לזרא. כולם הבחינו שדרור שחוק, הם קיוו שהוא ימצא את דרך להתמודד עם השחיקה. כולם נהנו מהשיגשוג העסקי של חברה בניהולו של דרור. אבל הבינו שאם דרור ימשיך כך זה רק עניין של זמן עד שיתחילו לראות את השחיקה גם במאזן החברה. ובכל זאת הם חששו להפנות את תשומת ליבו לנושא מה עוד שלא ידעו איך אפשר להתמודד עם השחיקה.

מתבייש לשאול מתבייש להודות

אני מרגיש שכולם הולכים סביבי על ביצים. אני לא כל כך טפש ולא כל כך אטום אני חש כמי שמחליק במדרון ולא מצליח לעצור. מילא אם זה היה נוגע רק לי הייתי משלים עם זה. אבל אני מודע לכך שהחלקתי במדרון תגרור את כולם אחרי. אני לא יכול להרשות לעצמי את זה. אני מרגיש שיש לי כוח לשנות את הכיוון, שיש לי כוח להתמודד עם השחיקה אבל לא ידוע איפה למצוא אותו ואיך להתחיל. אני לא יודע מה היא דרך הנכונה עבורי להתמודדות. האמת שאני מתבייש לשאול. אני מתבייש להודות שאני בקרשים.

אודות המחבר

איתי אלטשולר
איתי אלטשולר

מייסד ומנהל פרויקט היסוד החי. מקים האקדמיה לחיוניות ובית יונה.
מחבר הספר "לחיות את היסוד החי".

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

© זכויות היוצרים לתכנים באתר זה שייכים לפרויקט היסוד החי ולאיתי אלטשולר

close

נהנתם הפיצו את החיוניות :)