fbpx

עקרון העץ

test
1
הסדנא – לחפש שורשים למצוא חיבור – עקרון העץ
2
התפרצויות כעס ואלימות בילדות והיום – כעס וזעם – יש סוף
3
טיפול בהורים מזדקנים – דור הסנדוויץ’ עושה ג’אגלינג
4
להחליף תפקיד מוקדם מדי – ילדות הורית
5
מסע של חיוניות דרכו של החוקר
6
כוחה של טראומה – המקורות לגיבוש שיטת אלטשולר

הסדנא – לחפש שורשים למצוא חיבור – עקרון העץ

דע מאין באת ולאן אתה הולך

לחפש שורשים הוא צורך אמתי. רבים מקדשים זמן כדי לחפש שורשים. רבים מרגישים צורך למצוא את שורשיהם שנובע מהתשוקה להרגיש מחוברים, מהתשוקה להרגשת שייכות. קרא עוד

התפרצויות כעס ואלימות בילדות והיום – כעס וזעם – יש סוף

התפרצויות כעס  – נא לא לחפש אשמים

שבתאי ילד בן עשר נאה עדין ורגיש ובנוי היטב הגיע לטיפול שמוט כתפיים וממעיט להתבונן בעיניים. הוא הגיע לטיפול בעקבות התפרצויות של כעס ואלימות בבית הספר. התפרצויות כעס שלא הוכרו בבית בדרגות עוצמה כפי שבאו לידי ביטוי בבית הספר. שבתאי היה אחד מתוך שניים. אחותו התאומה הופחתה בעת ההריון לאחר גילוי מומים, שבתאי נולד לבדו לאחר שהלב, שדפק לצדו ברחם אמו, דמם. שבתאי הגיע לעולם כילד מחייך מצד אחד וחרד וכעוס מצד אחר, קוטביות שליוותה אותו במשך חיו. העדר של האחות בא לידי ביטוי בכמה אופנים. בהצמדות הדוקה להורים ופיתוח היקשרות משפחתית מוגברת למשפחה הקרובה והמורחבת. בקושי בפרידה בכל הרמות ובפחד מלהכיר ולהתנסות בדברים חדשים: חוויות, אוכל, חברים ועוד. במילים אחרות מרחב פנימי הדוק ודחוס בליווי נטייה מועצמת להיצמדות. קרא עוד

טיפול בהורים מזדקנים – דור הסנדוויץ’ עושה ג’אגלינג

בני 50+ מטפלים בהוריהם ובילדיהם

את המושג  דור הסנדוויץ’ ,שמעתי לפני כעשר שנים , ראיתי מודעה גדולה על לוח המודעות במרכז המסחרי שהציע תמיכה לאנשים אשר מטפלים בילדיהם וכן מטפלים בהוריהם, הורים מזדקנים – הורים עם מחלות כרוניות , כך שיוצא שהם למעשה דור ביניים. אז חייכתי וחשבתי איזה מזל יש לי, לא תיארתי לעצמי  שהיום הזה יגיע כל כך מהר והינה מצאתי את עצמי מטפלת באימי, אשר לאט לאט גולשת במדרונות הדמנציה – שיטיון, סובלת מכאבים בלתי מוסברים בחלקים שונים בגופה . אביו של בן זוגי , חמי היקר, נמצא  באותו תהליך, אותו עוברת אימי רק בקצב מואץ יותר. עד אז שמענו בדיחות על אנשים עם בעיות זיכרון ופתאום זה כאן אצלי בבית ממש מתחת לאף. הרגשת פחד מצמיתה ממש כמו שילד קטן פוחד מהמפלצת מתחת למיטה. לגחך או לצחוק על המצב היה הדבר האחרון שניתן לעשות.

שחיקה נפשית בתחזוקת בתי הורים מזדקנים

התקפי בכי ב - שחיקה בעבודה

המחשבה על המקום שאנו נמצאים מעוררת רצון לבכות.

הימים שלי מורכבים ממארג שלם של טיפול ועיסוק בדברים שלא חשבתי עליהם מעולם. ההזדקנות של ההורים, נעשתה באופן מדורג ובכל פעם נדרשתי לטפל במשהו אחד קטן ובעוד משהו אחר , עוד בדיקה, עוד התייעצות, ליווי לרופא כזה או אחר והינה גם הבית שלהם כבר לא נראה אותו דבר. צריך לנקות, צריך עזרה בקניות, בבישולים וכמובן כל ביקור שהיה פעם כיף לקפוץ לארוחה או לשתות איתם קפה, הפך לביקור הכולל מטלות. הרגשת השמחה וההתרגשות שהיתה לפני כל ארוחת שבת או חג, כאשר כל בני המשפחה מגיעים , תמיד לוותה בתחושת הנאה מן התבשילים ומן העליזות על כך שכולנו יחד. כעת כאשר ילדי הבוגרים עסוקים בבניית חייהם, הם ממעטים להגיע. להם ולי יש קושי לראות את המצב הנוכחי, אני נתפסת כמחוייבת ואילו הם יכולים להשתחרר מהרגשה זו. נושאי השיחה הולכים ומצטמצמים ואני מוצאת את עצמי על סף דמעות, כך גם אבי בראותו את אימי שעד לא מזמן “תיקתקה” בית על כל צרכיו.

הרגשתי שאני מתחזקת שלושה בתים בו זמנית, בית הורי, הבית של הורי בן זוגי וכן את ביתנו הפרטי. הרגשתי שאני נשחקת מהתמודדות היומיומית

יש אנשים ששגרת היומיום שלהם מתישה במיוחד. שיגרה שבקושי מאפשרת להחזיק את ראש מעל המים. יש שהשיגרה שלהם סובבת טיפול בבן משפחה נזקק לאורך תקופה ארוכה: הורה, בן זוג, או ילד. יש שהשגרה שלהם סובבת סביב ממחלה כרונית ממושכת פיזית או נפשית; ושיגרתם כוללת טיפולים ממושכים וכואבים ו\או התמודדות חוזרת ונשנית עם מגבלות.  שיגרה מעין זו גובה מחיר פיזי ונפשי נוסף ומדלדלת את משאבים הפנימיים. סדנא להתמודדות עם שחיקה ע”י טיפוח וחיזוק החיוניות.

איים של שפיות בזמן טיפול בהורים מזדקנים

צמצמתי את  הטיולים עם חברים וגם את הביקורים בבתי הקולנוע, כל יציאה מחוץ לבית מצד אחד מעייפת, אך מצד שני ניסיתי לעבור חוויות אחרות , אשר אינן רק טיפול מרוקן משאבים. מכיוון שהורי כבר לא יצאו להצגות או למפגש עם חברים, דאגתי לספר להם מה ראיתי, מה אני קוראת כעת וכך יצא שהם קיבלו ממני חלק קטן של הנאה. הראיתי להם תמונות ויש לציין שאף אני הרגשתי טוב יותר, השמחה שבה לליבי לרגע קט, היתה בי מעין שלווה שזה מה שמעודד אותם ומשאיר אותם בתמונה.

 

הכל על השולחן – התמודדות משפחתית עם מחלה כרונית

אני ממשיכה בסדר יום המכיל בתוכו יציאה לעבודה פגישה קצרה או טיול ואז קפיצה להורים. תמיד מצאתי את הזמן על מנת  לעדכן את בני המשפחה במצב. הרגשתי שאני לא לבד בקושי, בתסכול ולפעמים גם בצער ובכעס. מתוך התקשורת הרחבה עם בני המשפחה הבנתי שלא אחת ניסו ההורים ליצור רושם כי הם בסך הכל מתפקדים והכל בסדר….. שהרי המאמץ של הדור המבוגר להסתיר את הקושי הוא אדיר ולפעמים גם מוצלח , אני לא קניתי את מערך ההסתרה ועדכנתי אף אותם בכך שכעת בני המשפחה  מעודכנים במצב.

רשת תמיכה – תכנית חוסן ארוכת טווח

הורים מזדקנים והטיפול בהם מחייבים חיזוק רשת התמיכה

רשת התמיכה חשובה לצמצום השחיקה בטיפול בהורים מזדקנים

הצורך בתכנית ובה דרכי פעולה, הגיעה לאחר ששוחחתי עם הרופאים, שיתפתי את בני המשפחה והבנו שצריך לעבוד בעוד כמה מישורים על מנת שלא נתמוטט. ערכתי טבלאות ביקורים ושעות מפגש עם ההורים , שיחה מקדימה לפני כל ביקור כדי לוודא מה חסר בבית ומה צריך לעשות.

במקביל לעשיה האישית שלי, ביקשתי מעוד בני משפחה שיקחו חלק. התקשרות עם הביטוח הלאומי, הכנסת עזרה לבית ההורים – לתחזוקת הבית, דאגה להיגיינה אישית בעיקר של אמא וכמובן הפעלה בגבולות האפשר , ציור, הרכבת פאזל, משחקי קלפים פשוטים.

המשמעות של התכנון נתנה לכולנו תחושת שייכות, אין משהו מחוץ למעגל. כל אחד מאיתנו נותן לפי יכולתו האישית וכמובן הרגשית, שהרי מצב זה מעורר רגשות כמוסים כלפי ההורים. השיחות ביננו נותנות  לנו תחושה של אחדות ובעיקר לכידות מול הדור המבוגר והצעיר כאחד. כאשר אנו פועלים יחד  הכח גדל ולא נופל רק על אחד מאיתנו. החוסן הוא כפול מעצים את  ההורים ואותנו.

עובד/ת זר/ה…לא אצלינו

בתחילה המילה עובד/ת  זר/ה, היתה מעין מעטפת נפץ שהגיעה ואיש אינו רוצה לגעת בה. ימים ארוכים ומסעי שכנוע הצליחו חלקית, רק בצד של בן זוגי. הגיעה אליהם מטפלת צעירה  ( אחות במקצועה) , מהודו אשר גם ידעה לטפל בחמי וגם להקשיב לחמותי בימים קשים. הבית היה נקי, חמי מטופל ונקי התרופות ניתנות בזמן שקט בגופו והרבה חיוכים במרחבי הבית. אכן מעט נחת ואזור אחד פחות לטפל בו.

כעת נשאר הצד של הורי, אשר לאחרונה נותנים אותות קטנים של נכונות לקבלת עזרה מבחוץ. הדרך עוד ארוכה וצריך להתחיל בטיפול עוד לפני ההסכמה , מפני שצריך להשיג אישורים, לראיין מועמדים וכן לבדוק מול כל הגורמים המתאימים. יש לשנס מותניים וללגום ממעיין הסבלנות.

 

להחליף תפקיד מוקדם מדי – ילדות הורית

איזה מחיר אני משלם על כך שאני עושה משהו שאני לא בשל  לבצעו? איזה מחיר פיזי ונפשי אני נדרש לשלם ומתי?  כל אחד  מאיתנו התנסה בחוויה של לעשות משהו מוקדם מדי. לפעמים אפילו הצלחנו במשימה, באתגר. מה המחיר שאנו משלמים הבנו מאוחר יותר וגם הבנו  מאוחר יותר כמה לא בשלים ומוכנים היינו אז.  זה גם הסיפור של ילדים הוריים שבעל כורחם נדרשו להפוך הורים להוריהם בטרם עת. קרא עוד

מסע של חיוניות דרכו של החוקר

חיוניות עשירה היא היכולת להפגש עם מגוון רחב של רגשות

לזמן זמן משלו ולגעגוע גם. הכאב לעיתים מתעמעם כשנפרדים מאדם קרוב מאוד או מאבדים אותו בחטף אבל הגעגוע לובש צורה ומחליף צורה. לפעמים הלב נסחט ולפעמים מתרחב יש שחשים את הגעגוע בגוף כסוג של כאב או קמילה ויש הפוגשים בו אי שם בגוף כערפל של בוקר. אחרים מרגישים געגוע כהתרחבות והתמלאות באהבה אין קץ המציפה את הגוף.

כמעט בכל יום אני עובר מסע של תחושות ושל רגשות בגוף, בלב וברוח בגעגועי לאבי. מסעי שלי דומה במידת מה למסעו של אבא בעולם הרוח של המחקר. מסע שכולל בחובו את כל מאפייני החיוניות שאפשר לסכמם במילים אני לומד אני חיוני. קרא עוד

כוחה של טראומה – המקורות לגיבוש שיטת אלטשולר

החלמה מלאה מטראומה – דור שני לניצולי שואה

נולדתי בירושלים להורים צעירים, בודדים וניצולי שואה, הורים שילדותם היתה ילדות של מלחמה, של מוות, אובדן, נטישה, רעב ופחד. הורי עשו את המיטב להעניק לי חיים אחרים. ואמנם זכיתי לילדות רגילה; חיי חברה ענפים ( כיתה, תנועת נוער, ושכונה), פעילות תנועתית וגופנית מרובה ועשירה, שהייה ממושכת בטבע, ולימודים מלאים ומוצלחים. קרא עוד

© זכויות היוצרים לתכנים באתר זה שייכים לפרויקט היסוד החי ולאיתי אלטשולר | שיווק וקידום בגוגל ע"י לאוניד אוסטרובסקי

close

נהנתם הפיצו את החיוניות :)